בשנים האחרונות, המונח "Woke" הפך לאחת המילים הטעונות ביותר בשיח הציבורי והפוליטי. מה שהחל כביטוי פשוט בתרבות האפרו-אמריקאית, הפך להיות סמל תרבותי, קריאת קרב פוליטית ומושא לוויכוחים סוערים. האם מדובר בהתעוררות מוסרית חיובית או באידיאולוגיה קיצונית? במאמר זה ננסה לפרוש את היריעה על תופעת ה-Woke, מקורותיה, השפעתה והדעות השונות סביבה.
מה זה Woke ואיך זה התחיל?
המונח "Woke" במקור הוא צורה עגה של המילה "awake" (ער או מתעורר) באנגלית. משמעותו המקורית הייתה להיות ער למציאות החברתית והפוליטית, ובמיוחד להיות מודע לעוולות ואי-צדק הקשורים לגזענות ואפליה.
השורשים ההיסטוריים
כבר בשנות ה-30 של המאה ה-20, המונח הופיע בשיח האפרו-אמריקאי כקריאה להישאר ערניים לאפליה הגזעית. אחד האזכורים המוקדמים ביותר מופיע בשיר "Scottsboro Boys" מ-1938, שם המילה "stay woke" שימשה כאזהרה להישאר ערניים לסכנות של גזענות ואי-צדק.
אולם, המונח נשאר יחסית שולי עד לעידן הרשתות החברתיות. ב-2014, לאחר הירי בנער האפרו-אמריקאי מייקל בראון בפרגוסון, מיזורי, והתנועה Black Lives Matter, המונח "Stay Woke" הפך לסיסמה נפוצה ברשתות החברתיות. הוא נועד להזכיר לאנשים להישאר ערניים לאלימות משטרתית ולאפליה גזעית.
מ"ערנות" לזהות תרבותית
מה שהחל כביטוי ספציפי לגבי מודעות לגזענות התפתח והתרחב. בין 2016 ל-2020, המונח "Woke" החל לכלול מודעות לסוגיות חברתיות רחבות יותר: זכויות להט"ב, זכויות נשים, אקלים, ואי-שוויון כלכלי. מי שמגדיר את עצמו "Woke" מתייחס בדרך כלל לאדם בעל מודעות חברתית גבוהה ומחויבות לצדק חברתי.
השפעת תרבות ה-Woke על החברה והפוליטיקה
השפעתה של תנועת ה-Woke התרחבה בצורה משמעותית מעבר למקורותיה, והיא ניכרת כיום כמעט בכל היבט של החיים המודרניים – מהתרבות הפופולרית ועד לפוליטיקה העולמית.
מתרבות פופולרית לפוליטיקה מיינסטרים
חברות גדולות החלו לאמץ מסרים "Woke" בקמפיינים שלהן, כמו נייקי בפרסומת המפורסמת עם קולין קפרניק, שכרע ברך במחאה על אפליה גזעית. תוכניות טלוויזיה וסרטים החלו לשים דגש חזק יותר על גיוון והכללה, ויוצרים ושחקנים ממגוון רקעים קיבלו הזדמנויות שלא היו נגישות להם בעבר.
בזירה הפוליטית, מפלגות ופוליטיקאים, בעיקר משמאל, אימצו רטוריקה ומדיניות המזוהות עם ערכי ה-Woke. למשל, מדיניות תומכת זכויות להט"ב, רפורמות במשטרה, ודגש על פעולה למען האקלים, הפכו לחלק מהפלטפורמות של מועמדים רבים.
שינויים מוסדיים ומחלוקות
אוניברסיטאות ומוסדות חינוך היו בחזית השינוי, עם התפתחות של תוכניות לימוד המדגישות רב-תרבותיות ומגוון. במקביל, התפתחו גם מושגים כמו "Safe Spaces" (מרחבים בטוחים) ו-"Trigger Warnings" (אזהרות תוכן), שנועדו להגן על קבוצות פגיעות.
אך השינויים האלה לא עברו ללא התנגדות. מושגים כמו "Cancel Culture" (תרבות הביטול) התפתחו כדי לתאר תופעה שבה אנשים נחשפים לגינוי ציבורי או אף מאבדים את פרנסתם בשל התבטאויות או פעולות שנתפסות כלא רגישות כלפי קבוצות מסוימות.
ביקורת ותומכים של תנועת ה-Woke
כמו כל תנועה חברתית משמעותית, ה-Woke מעוררת תגובות מעורבות ולעתים קיצוניות. מעניין לראות כיצד אותן תופעות יכולות להיתפס באופן שונה לחלוטין בעיני אנשים שונים.
תומכי ה-Woke
תומכי התנועה רואים בה התקדמות חיובית לקראת חברה שוויונית ומכילה יותר. הם מציינים כי:
התנועה העלתה למודעות אי-צדק היסטורי וסייעה לקבוצות מוחלשות להשמיע את קולן. היא עודדה דיון פתוח על נושאים שהיו טאבו בעבר, כמו גזענות מערכתית ופריבילגיות. כמו כן, שינויים מוסדיים שהתנועה קידמה הובילו להזדמנויות שוות יותר במקומות עבודה ומוסדות חינוך.
מבקרי ה-Woke
לעומתם, מבקרי התנועה טוענים כי:
הדגש על זהויות קבוצתיות מוביל לפיצול חברתי במקום לאחדות. התנועה הפכה קיצונית ודוגמטית, שוללת דעות אחרות ומובילה ל"תרבות ביטול" פוגענית. המבקרים טוענים גם שבמקרים רבים ה"Woke" הפך למעין סמל סטטוס חברתי וחלק מ"אקטיביזם לחיצות" שטחי (Clicktivism) שנועד יותר למראית עין מאשר לשינוי אמיתי.
הפוליטיזציה של המונח
בשנים האחרונות, המונח "Woke" הפך פחות לתיאור עצמי של פעילים חברתיים ויותר למונח שלילי בפי מבקריו. פוליטיקאים ואנשי תקשורת שמרנים משתמשים ב"Woke" כמילת גנאי לתיאור מה שהם רואים כקיצוניות ליברלית ו"תקינות פוליטית" מוגזמת. הדבר הפך את הדיון על המונח למורכב עוד יותר, כאשר לעתים קרובות אנשים מדברים "אחד על יד השני" ולא אחד עם השני.
דוגמאות מהעולם ל-Woke בפעולה
כדי להבין את ההשפעה הממשית של ה-Woke, כדאי להסתכל על כמה דוגמאות מוחשיות מהעולם האמיתי.
תרבות פופולרית ובידור
תעשיית הבידור עברה שינויים משמעותיים בהשפעת ה-Woke. חברת דיסני, למשל, הגבירה את המאמצים לייצוג מגוון בסרטיה, עם גיבורות נשיות חזקות יותר (כמו ב"מואנה" ו"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר") ודמויות מרקעים אתניים מגוונים יותר.
במקביל, סדרות טלוויזיה כמו "Pose" העוסקת בקהילת הלהט"ב האפרו-אמריקאית בשנות ה-80 וה-90, זכו להצלחה ביקורתית ומסחרית, והביאו קולות שהיו בשוליים למרכז השיח התרבותי.
תאגידים וחברות
תאגידים גדולים אימצו מסרים "Woke" כחלק מהאסטרטגיה השיווקית שלהם. ג'ילט, למשל, פרסמה קמפיין נגד "גבריות רעילה" שעורר דיון נרחב (ומחלוקת עמוקה). חברות אחרות הכריזו על התחייבויות לגיוון בכוח העבודה שלהן או לשינוי במדיניות הסביבתית.
עם זאת, חברות רבות ספגו ביקורת על "Woke-washing" – שימוש ציני בערכים פרוגרסיביים למטרות שיווקיות, בלי לבצע שינוי אמיתי בפרקטיקות שלהן.
מוסדות חינוך
אוניברסיטאות בארה"ב ובמערב אירופה הובילו שינויים בתוכניות הלימודים להכללת קולות וזוויות מגוונות יותר. למשל, אוניברסיטת ייל שינתה קורסים של ספרות אנגלית כדי לכלול יותר סופרים ממוצא אפריקאי, אסיאתי ולטיני.
במקביל, מוסדות רבים אימצו מדיניות חדשה בנוגע לשפה וכינויי גוף ניטרליים, ופיתחו מנגנונים להתמודדות עם אפליה והטרדה.
פוליטיקה ומדיניות
בשדה הפוליטי, ניכרת השפעת ה-Woke על מדיניות וחקיקה. למשל, בעקבות מחאות Black Lives Matter, ערים רבות בארה"ב בחנו מחדש את תקציבי המשטרה שלהן וקידמו רפורמות בנושא.
בקנדה, ראש הממשלה ג'סטין טרודו הקים את הממשלה הראשונה עם ייצוג שווה של גברים ונשים, צעד שנתפס כמזוהה עם ערכים פרוגרסיביים.
בישראל, השיח אמנם פחות מפותח מאשר בארה"ב, אך גם כאן ניתן לראות התעוררות של מודעות לסוגיות כמו ייצוג בתקשורת, הדרת נשים, או זכויות להט"ב.
סיכום: Woke במאה ה-21
תנועת ה-Woke, על כל גווניה, היא ללא ספק אחת התופעות החברתיות-תרבותיות המשפיעות ביותר של המאה ה-21. מה שהחל כביטוי פשוט לערנות לגזענות הפך למעין תנועה תרבותית ופוליטית רחבה, שמשפיעה על כל תחומי החיים.
כמו תנועות חברתיות רבות בהיסטוריה, גם ה-Woke אינה מונוליטית – היא כוללת קולות מתונים וקיצוניים, והשפעתה מתפרשת בצורות שונות. חלק מהביקורת עליה נובעת מהקצנה אמיתית, וחלקה מאי-הבנה או התנגדות לעצם השינוי החברתי.
בסופו של דבר, השאלה "מה זה Woke" היא כמעט בלתי ניתנת למענה חד-משמעי, מכיוון שהמונח עצמו הפך לזירת קרב בתוך המלחמות התרבותיות של ימינו. אולי הדבר החשוב ביותר הוא להקשיב לנקודות מבט שונות, לבחון ביקורתית את הטענות מכל הצדדים, ולנסות להבין את המורכבות של התופעה מעבר לכותרות הסנסציוניות.
